למה להשתמש בו

1. כי הוא מיוצר בשיטת GMP

2. כי הוא מופק מקקאו
מלטונין הוא חומצה אמינית המופרשת מבלוטת האצטרובל.
הוא נולד כטריפטופן ועם השתנות טמפרטורת הגוף והאור הוא הופך לסרוטונין ביום; עם רדת החשיכה הוא הופך למלטונין. לכן, מלטונין המופק מקקאו (העשיר בסרוטונין), הוא בעל איכות טובה יותר

3. כי הוא מכיל אבץ

... רציתי לשאול שאלה, לגבי מתן מלטונין עם אבץ; מה הסיבה לשילוב הזה? כי באותן שנים בהן ערכתי מחקרים על מלטונין ב-INRCA שבאנקונה (מכון מחקר גרונטולוגי נינו מסרה), החוקרים ניקולה פבריס, אאוג'ניו מוקג'אני ואחרים, שעסקו זה שנים בחקר השפעות האבץ על חיזוק המערכת החיסונית על מניעת הזדקנות בהקשר על תיאוריה על מקור והתנהלות תהליך ההזדקנות, ביצעו מחקר עם חולי איידס. במסגרת מחקר זה הם שמו לב לתופעה היוצאת מן הכלל, על פיה אבץ, כאשר הוא ניתן בבליעה, הצליח למנוע במידה מרובה מחלות סתגלניות שונות (נגיפיות, פטריות, זיהומיות וטפיליות) הפוגעות תמיד בחולי איידס שהמערכת החיסונית שלהם נפגעה. מחקרים חשובים אלה פורסמו בכתבי עת הרפואיים Joumal of the American Medical Association (JAMA) בשנת 1988 וכן Joumal of Nutrition בשנת 2000 המסקנה היתה אם כך הגיונית: אבץ מסוגל למנוע מחלקות סתגלניות אצל חלי איידס, מה עם מלטונין? במחצית הראשונה של שנות התשעים, אני ואחרים ערכנו מחקרים, שפורסמו בהמשך בכתבי עת מקצועיים, בהם הצגנו כיצד מלטונין, לבדו, מסוגל לבנות מחדש את רמות האבץ בדם בעלי חיים מזדקנים. נצפה אם כך קשר ברור בין אבץ לבין מלטונין; בנוסף, נראה שהיתה פעולה משותפת של השניים לבנייה מחדש של החסינות במהלך ההזדקנות. למעשה ידוע שמחסור באבץ הוא אחד המשתנים המשפיעים על הזדקנות (רמות האבץ יורדות בהתמדה עם השנים). על בסיס תוצאות מחקר מעודדות כל כך, שנוגעות לשיקום המהיר של המערכת החיסונית הודות לשילוב אבץ-מלטונין, עברתי ליצירת חיבור בין מלטונין לבין אבץ בשלב הבא, שלב הניסויים הקליניים בשימוש במלטונין, יחד עם תרכובת אורגנית של אבץ (שיתרונו שהוא נספג בקלות רבה יותר בתהליכים אורגניים, שבו אבץ הוא חלק חיוני מיותר ממאתיים אנזימים), זוהו חולי איידס מאפריקה כקרקע המתאימה ביותר לבדיקת קשר זה בין המרכיבים, הנטולים רעילות ואין להם השפעות לוואי, גם בגלל העלות הנמוכה של המלטונין ובהתחשב במצב העוני הקיצוני של האוכלוסייה באפריקה (ציטוטים מהספר "Centoventi e passa, di media" מאת פרופסור. ולטר פיארפאולי ופיפו צפולה)